להדליק את....

אם היינו שאולים את הרבי מילובביטיש

מה היתה סיסמאת הבחירות שלו או איזה אימרה הוא מציע לזמן הזה.

נדמה לי שהיא הייתה "חושך לא מגרשים עם מקל, חושך מגרשים עם אור"

(אימרה שהרבי השתמש בה לתקופה מאוד דומה לשלנו)

אם מסתכלים באתרי החדשות, באתרים החברתים נראה שישנם אנשים שאוחזים מקל ומנסים להסביר לצד השני שהוא טועה.

תגובה כזאת לא רק שלא משכנעת אלא גורמת לכל צד להתחפר בעמדה.

 

אז מה כן ניתן לעשות לעשות? להדליק אור !!!

היפה במציאות חיינו שהיא מושגחת בהשגחה פרטית ופרקטית וככל שהתודעה שלנו מאומנת אנו נראה את זה.

בעולם ההשגחה אנו נפגוש בשבת הזאת את פרשת 'בהעלותך'

פרשה מרתקת, מורכבת, ומלאה בסודות. (כמעט כמו החיים עצמם)

 

הפרשה פותחת בעבודותו של אהרון הכהן להדליק את המנורה.

'בהעלותך את הנרות' אהרון עולה כדי להדליק את הנרות.

כל פרט בתורה צפון ונצחי, התורה אינה ספר הסטוריה, היא מדברת אלינו

ברבדים שונים מהפשט אל הסוד או בקיצור היא מזמינה אותנו

לטיול בפרד'ס - פשט, רמז, דרוש וסוד..

שהנביא זכריה מספר על המנורה הוא אומר "ראיתי והנה מנורת זהב כולה"

הוא מתחיל לגלות לנו את סוד המנורה.

המנורה לא מגיעה כדי להאיר את המקום ( לתת אור כמו נורה) אלא היא מסמלת עניין רוחני - היא מסמלת את עם ישראל שהם כולם זהב טהור.

ולכן המנורה נחצבה מגוש זהב שלם ומתוכה יצרו שבעה קנים.

שבעה הקנים מסמלים את שבע המידות או יותר נכון את שבעת דרכי

העבודה של היהודי כאן בעולם כדי להאיר ולהגשים את עצמו.

ישנם כאלו שעובדים בקו החסד... ישנם שחזקים בקו הגבורה... ועוד..

אבל המשותף של כולנו שכולנו נרות ודרכנו להאיר.

הנר עצמו מסמל את הנשמה כמו שכתוב נר הש'ם נשמת אדם.

ומי מדליק אותנו ? מי עוזר לנו להצית את את האור שבנו ?

אהרון הכהן, אהרון נבחר כי הוא 'הכהן' איש החסד אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הוא לא הסכים עם כולם אבל אהב אותם, הוא תמיד ניסה להאיר.

הוא המתאים להצית את הלב של כולנו.

אהרון בעצם גילה את המיוחד בכל אחד ואחת את האור המיוחד בנו ולכן הנשמה התעוררה ופעלה באדם.

אבל לעיתים אנו מחכים לאחד כמו אהרון, לאיזה רוח של חסד שתדליק אותנו.

צריל לדעת "שההדלקה כשרה גם בזר" כל אחד יכול להדליק אפילו אם הוא

לא איש חסד כמו אהרון לגמרי באופן מושלם, אפילו אם הזמן עכשיו

לא כזה 'מושלם לו' הוא יכול להדליק את עצמו ואת האחר.

ועד כמה מדליקים? 'עד שתיהיה שלהבת עולה מאליה'

עד שהאדם שהדלקנו יתחיל להדליק אנשים אחרים לבד, כי הוא כבר נר שמאיר.

והדבר נכון בראש ובראשונה גם לגבי עבודה עם עצמנו.

 

השבת שלנו המיוחדת מספרת לנו את סיפור הנשמה בתוכי את סיפור הנר שלעולם לא נכבה. היא קיימת, נוכחת בתוכי,לעיתים מוסתרת אך מחכה להתגלות, מרצדת וקשורה לגוף, מרגישה זרות וחיבור ושאפת להרמוניה נצחית.

התפקיד שלה הוא להאיר ונראה שהיא כל הזמן מתמודדת להשיג זאת.

 

בסיפור השני מספרים לנו את סיפור אהרון הכהן ואך אנו קשורים

אליו , אהרון אינו אוהב אדם עיוור אלא מודע לחסרונות של האדם מולו,

אך החסרון לא גורם לו לשנוא אותו אלא לחפש את הנקודה הטובה בתוכו את האור המיוחד רק לו.

עם האור הזה הוא ממיס את החושך ומדליק את האור...

אז פעם הבאה שאנו מול המראה או ברחוב , במחשב, או.....

ובא לנו לקחת מקל ולסלק את החושך... חכו שניה...

תנסו להעיל את מערכת ההדלקה הפנימית שלנו, את אהרון הקטן בתוכי, ותנו חיוך של אור...

שבת של שלום :)

1