קוראים לך

יהודי חמוד בעל חזות לא ממש דתית, שהגיע בפעם הראשונה לרבי

היה מאוד מלוהב, הוא שאל את הרבי אך הוא גם יכול להיות חסיד שלו?

כי הוא מודע לעצמו שבעולם התורה והמצוות הוא עדיין חלש.

הרבי חייך ואמר לו כדי להיות חסיד שלי מספיק לי "שבכל יום אתה תיהיה קצת יותר טוב ממה שהיית אתמול"

השבת שלנו שהיא האחרונה לפני 'פורים' נקראת שבת 'זכור'

הפרשה היא אמנם פרשת 'ויקרא' אבל בסופה מוסיפים לנו קטע מהתורה

על 'זכור את עשה לנו עמלק' והתוספת הזאת כה חשובה שלחלק מהדעות

ישנה מצווה מהתורה עצמה לשמוע אותה.

אם נלבש משקפיים פנימיים יותר נוכל לראות מה רוצים מאיתנו בשבת הזאת ? מה כל כך חשוב לשמוע את הקריאה דווקא לפני פורים ?

ואך כל זה מתחבר לפרשה.

נתחיל דווקא בפרשת ויקרא, שנסתכל בתורה נראה שהפסוק שמתחיל את הפרשה נכתב בצורה מיוחדת וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה, האות א' של סוף המילה ויקר'א היא אות קטנה, נקראת א' זעירה.

בעצם בפסוק, הש'ם קורא למשה מאהל מועד ומסביר לו כיצד ניתן להתקרב ולהתחבר לעליונים.

ונראה שהדבר הראשון כדי להתקרב ולהיות מחובר הוא לדעת להקשיב

האות א' מסמלת את 'האני' שלי, שאני מנמיך את 'האני' שלי אני יכול להקשיב שקוראים לי , אני יכול להתבונן ולדעת מה רוצים ממני.

לא מבקשים מאיתנו לבטל את עצמנו לחלוטין, אלא לעבוד עם עצמי אבל בצורה מדוייקת יותר.

הלימוד הזה מתחבר לרצון של התורה לקרוא על עמלק דווקא לפני 'פורים' חג השמחה.

חכמים אומרים 'אין שמחה כהתרת הספקות' שיש משהו מקונן בי, שאני חש

בילבול בחיי,ספק ומורכבות, קשה לנו לחוש שמחה טבעית ואמיתית.

אז מה הוא עמלק שאנו רוצים 'למחות' אותו ולזכור מה שהוא עשה לנו ?

כדי לחוש את השמחה האמיתית.

שעם ישראל יצא ממצרים העם העמלקי נלחם בהם בדרך , למרות שכולם חששו מהם לאחר כל הנסים שנעשו להם. עמלק לא התרגש וניסה ללחום.

למרות שהוא הפסיד הוא הצליח לגרום לעם 'ספקות', הוא קירר אותם,

הוא גרם להם למורכבות ולחששות.

העם העמלקי כמעט לא קיים אבל בעולם הרוח השורש שלהם קיים.

מה שנתן כוח לעמלק העם בהיסטוריה, ללחום ולהעז מקיים עדיין

בעצם השורש שלהם, עדיין קיים ומשפיע בעולם.

ואך עמלק הרוחני פועל ?

הוא תמיד מגיע 'בדרך' שאנו כבר לכיוון פעולה חיובית , ובאותו רגע הוא מנסה 'לקרר' אותנו (להוריד אותנו מהמתלהבות והרצון החם לפעול)

עד שהוא מבלבל אותנו, נותן לנו ספק קיומי האם הפעולה הזאת טובה או לא.

השיטה שלו ממש כתובה בתורה, ואנו לצערנו במלחמה תמידית עמו.

עד שהתורה מבקשת מאיתנו 'למחות את עמלק מתוכנו'

אז מה עושים עם אויב שנמצא בפנים ?

אנו יכולים לזהות את עמלק בכמה שיטות: למשל :אם אנו כבר בדרך לפעולה חיובית וחשבנו עליה קודם והחלטנו שהיא טובה, ודווקא בדרך ממש לפני העשייה מגיע הספקות כנראה שזה עמלק הרוחני.

שנית : עמלק עובד על הכוח ל'קרר' אותנו כי חום והתלהבות גורם לעשיה.

וקור הופך לציניות ספק ובטלה.

כדי לשמור על 'חום' זקוקים לדלק , ודלק בנו הוא המזון לנשמה.

לימוד התורה ובמיוחד פנימיות התורה, מצוות ומעשים טובים, שליטה עם המוח שלנו על הלב, מגביר את 'החום' העצמי שלנו.

ואחרון חביב עצם הזיכרון שיש לנו אויב שאוהב לתת בנו ספק בנפש

ואנו יכולים או לשתוק או לענות לו שגם הספקות שלו זה ספק כי אולי הוא לא צודק בכלל. אבל, העיקר ולהבין שזה טבעי ובא ממנו.

והכי חשוב לנסות להיות 'בשמחה' כי ככל שעובר הזמן ואנו עובדים 'הכוח של עמלק' נחלש ואנו מנצחים.

לזה הרבי התכוון שהוא אמר להיות יותר טוב מאתמול, כי התקדמות ומעשים טובים יוצרים חום, וחום יוצר שמחה אמיתית. וככה אנו בדרך הנכונה.

 

שאנו נלך בשבת לשמוע את הקריאה של 'עמלק' נוכל לכוון שמלמעלה יתנו לנו עוצמה ותעוזה ללחום נגד עמלק, שנוכל באמת ליצור בנו מנגנון של התלהבות 'לנכון, לאמת ולקדושה.

ולבסוף כדי לנוע תמידית קדימה נדייק את 'האני' שנוכל לשמוע 'ויקרא' שקוראים לי

שבת של שלום :)

1