בוא איתי

בא...
אדמו'ר הזקן לימד אותנו שצריך לחיות עם הזמן, יותר מכול הוא התכוון שמפרשיות השבוע ומה שעובר עלינו השבוע הינם קווים מקבילים.
נכון שצריך להוריד מהפרשה את סיפורי הגן שאנו מכירים וללבוש משקפיים פנימיות יותר. אך אם נכנס פנימה נראה אוצר גלום שמחכה לנו לגלות אותו.
בשבת שלנו ובעצם כל השבוע אנו חיים עם 'פרשת בוא' 
שמתחילה במלל "בא אל פרעה" בעצם נאמר למשה לגשת אל פרעה 
ולהתריע שישחרר את העם ואם לא....
אבל הפעם הנוסח שונה ובמקום 'לך אל פרעה' נאמר 'בא'.
בשינוי הטקסט מהאופן הרגיל לניסוח הלא ברור מסתתר 'הסוד של הדרך' 
שאני הולך - אני אמנם מגיע לאיזה מקום או עניין אבל יכול שהחיבור
לא יעבוד, אני והעניין נשאר שני דברים שונים.
לדוג' נניח שאני אמנם הולך ללמוד אבל הלימוד לא פועל עליי, הלכתי כי אני חייב אבל זה לא יוצר שינוי. 
אבל שאני 'בא' - שאני נכנס פנימה , שאני חודר, שאני 'בא' באמת, שאני מייצר בעצמי רצון לבוא, העניין יעבוד.
משה מלמד אותנו את 'סוד הדרך' בואו אל החיים שלכם, תכנסו פנימה,
שיש מולך או בך רצון לעשיה, שינוי, או משימה, אל סתם תלך. 
'תבוא' תשקיע, תייצר רצון,תנסה להיכנס פנימה. 
הסוד השני ואולי היותר גדול - הקדוש ברוך הוא אומר למשה 'בא' כי 
הש'ם הולך עם משה.
בעצם הש'ם אומר למשה אני ואתה הולכים יחדיו, בוא איתי. 
בשבת הזאת שניה לפני היציאה ממצרים כבר מכינים אותנו ליציאה ולגאולה 
וגם להתמודדות מול הדרך...
בשלב הראשון אנחנו צריכים להפנים בתוכנו את 'הבוא'.
כדי להיות מחוברים באמת למשהו או למישהו (גם לעצמנו) אנחנו צריכים לבוא אליו. שזה אומר להשקיע, להכנס פנימה באמת, להשתדל ולנסות לייצר 
בעצמנו מלכתחילה רצון אמיתי וחשק.
בשלב השני לא משנה מה עומד מולנו אפילו אם זה פרעה (אותיות עורף)
אפילו אם הכול נראה לא ברור, והחשש הוא אמיתי, צריך לדעת ולהפנים
שאני לא לבד, והש'ם בא איתי לכל מקום.
שאני אתן לש'ם באמת לחדור לתוכי, שאפנה טיפה מקום בתוכי.
אנו ביחד נצא מכל מייצר, נעבור כל פרעה, ונגיע אל היעד אף מתוך שמחה. 
החיים כבר מוכנים 'בוא' נלך אליהם...
שבת של שלום :)

1