סוד הפרשה

הרבי מקוצק אמר פעם 'שהגנב האמיתי הוא ההרגל' הוא מגיע בחשאי ודוחק אותנו לפינה.
אם נסתכל בשבת שלנו ובכלל בזמן שלנו נוכל להבין את הביטוי המדהים של הקוצקר וכמה באמת הוא קשור אלינו.
עם ישראל בשבת שלנו 'פרשת וארא' בהכנות ליציאה ממצרים, מכות מצרים כבר מגיעות,
משה ואהרון מתרים בפרעה לשחרר את העם.
אבל המיוחד בסיפור הזה שאם נלך לסופו נראה שרק חמישית מהעם יוצאים ממצרים. השאר נשארים, נאבדים, לא שורדים.
ולמה ? אך זה יכול לקרות בכלל ?
משפט מפורסם שנאמר לפני שנים "קל יותר יהיה להוציא את היהודים מהגלות, מאשר את הגלות מהיהודים." 
קשה לנו לוותר על 'ההרגל' זה יכול להיות בקטנה משינוי קל שאני אמור לעשות כדי להטיב עם עצמי ואני יודע את זה.
ובענק - להיות כמו עם ישראל (או אנחנו) שאינם מוכנים לצאת מהגלות.
אז נכון שלעם ישראל היה קשה עד מאוד, 210 שנים של עבדות עושים את
שלהם, ולשנות קו מחשבה של עבד זה קשה עד בלתי אפשרי לעיתים.
ואף החמישית שיצאו והלכו אל הלא נודע היו 'אמיצים' חזקים מאמינים ומסורים.
אז אך באמת מוותרים על ההרגל ? שכה נעים לנו בתוכו מצד המקום המוכר 
שלו.
נראה שמכות מצרים חוץ מלהראות עוצמה למצרים ולפרעה מספרים לנו סיפור פנימי כיצד לחלץ את הנפש ממיצר העבדות.
נתבונן בנתיים במכה הראשונה - 'הפיכת המים לדם' 
מים' בבחינה פנימית - מסמלים קרירות, רוגע, העדר התלהבות. לעומת זאת, דם הוא סמל החמימות, ההתלהבות, הלהט. וזה הדבר הראשון שאומרים לנו רוצים 'לצאת ממצרים'? רוצים לצאת מעולם ההרגל ?
תתחיל להפוך את ה'מים' ל'דם': במקום קרירות נחדיר לתוכנו חום, התלהבות, להט.
בעצם אומרים לנו תנסו לייצר חשק, להתחדש, לחבר את עצמנו לעשיה עצמה.
שאנו לומדים על מה שאנו עושים, שאנו פועלים בזריזות למען 
המטרות שלנו, אנו נייצר חום פנימי לדרך שאני הולך בה.
והכי חשוב שאני מנסה לחשוב 'מה רוצים ממני בעולם' והאם אני נמצא באמת במקום שלי.
אני מתחיל לקבל כוח לצאת מההרגל אל עצמי.
ושאני מחובר לעצמי, מחובר לשורשי, אני אתחבר לגאולה מהמייצר.
אני אאמין במשה של הדור ובמשה הפרטי שלי שאני יכול לצאת באמת...
אני אגלה לעצמי את הסוד של השבת שבחיבור נכון בין המוח ללב, שבחום
אמיתי קדוש, שבהתבוננות אפה אני נמצא עכשיו והאם זה נכון לי...
אני אגלה לעצמי 'שאני בין חורין באמת ותמיד הייתי' 

1