מה לאן הולך השם שלי ?

הרבי סיפר פעם שפרשת 'שמות' (הפרשה שלנו) היא מורכבת ביותר.

היא מתחילה בסיפור הגלות עם ישראל, תחילת הירידה למצריים,

ממשיכה לספר על הקושי והנסיונות, כמובן נותנת לו כמה נקודות אור כמו לידת משה רבנו, אך היא לא פשוטה.

אבל במשקפים פנימיות נראה בתוכה את 'סוד החיים' השחרור מכו-ל מייצר.

"ואלה שמות בני ישראל היורדים למצרים" ככה מתחילה הפרשה,

ת'אמת שכבר אנו יודעים את השמות של האנשים ואפילו את המספור שלהם

כבר אמרו לנו. החזרה הזאת היא לא סתמית, אלא רומזת לנו להתבונן.

 

מצרים בתורה היא לא רק ממלכה פיזית שעשתה לנו שיעבוד.

עד עכשיו יש לנו מצווה לצאת ממצרים כל יום (המתפללים מזכירים

אותה 3 פעמים ביום) למרות שאנו כבר לא במצרים.

כי מצרים מסמלת מייצר, קושי שעובר עליי ומצר על חיי.

מצרים אף מסמלת שיעבוד למייצר, את התנועה שלנו בנפש להיות עבדים

למשהו.

מצרים היא 'הגלות' הראשונה שעוברת על העם שלנו ועל כל אחד

מהעברים (שיהפכו להיות עם ישראל) ולכן היא השורש לכל הגלויות.

ההגדרה של גלות לפי פנימיות התורה - היא לא להיות במקום 'שלך' באמת.

לא רוחני, לא פיזי, לא נפשי ועוד...

 

מה קורה בשבת? נכון אנו יורדים למצרים, אבל מי יורד ומה קורה פה ?

'השם שלנו יורד למצרים' פנימיות התורה מסבירה כי השם שלי, אם זה שהוא שייך לי, עדיין מציין רובד חיצוני של האדם ואין הוא מתייחס אל מהותו הפנימית, האמיתית. האדם עצמו אינו זקוק לשם, השם נועד לזולת, שיוכל לקרוא לו ולהתקשר עמו.

ופה הסוד שלנו :

"ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה". מצרים הוא באמת מייצר והגבלה. אבל רק ההארה (חלק מעצמנו ירד לגלות) 'ה'שמות', ירדו למצרים'

אבל החלק הפנימי שבי, נקודת הנפש ובעיקר (הנשמה) לא ירדה.

היא לעולם חופשית.

 

ופה הוא הסוד של תנודות החיים! אנו לעולם נשאר בני חורין.

אין צרה ומצור שיכול לעצור אותנו, גם אם נפלנו למקום בעייתי, גם אם אנחנו עבדים למשהו שהוא לא אנו באמת. חלק מאיתנו תמיד נשאר חופשי ומשוחרר. החלק הזה ייתן לנו לנו הכוח למשוך את עצמנו

מהצרה אל הצוהר ( אל האור).

אף עם ישראל למרות היותו במצור בעייתי, הכוח הפנימי שלו נשאר

משוחרר נתן לו את היכולת לא להיגרר 'לעבדות' הנפשית במצרים והוא שמר

על השמות, השפה , והלבוש. הוא לא נתן לכוח המצרי לבלוע אותו ואת ההגדרה העצמית שלו.

וזה המסר והסוד של השבת שלנו : הכוח שלנו העוצמה המיוחדת תמיד עמנו.

גם אם הייתה לי מפגש עם המייצר, אני יכול למשוך את עצמי החוצה.

יש בי חלק שתמיד נשאר חופשי, חלק פנימי שלעולם לא מזדהה עם הגלות

הפנימית והחיצונית של חיי.

החלק הזה מאיר עליי ומחכה לפגוש אותי תמיד, את החלק הזה אנו רוצים

לפגוש כמה פעמים ביום ולזכור שתמיד יש לנו הכוח לצאת ממצרים (מן המייצר) אל החופש האמיתי 'להיות 'אני' באמת...

יש בנו את היכולת התמידית להיות מואר ומאיר לעולם :)

שבת של שלום...

1