משנכנס אדר מרבין בשמחה - שיעור עם הרב נחמנסון על החודש ומשמעותו

כולם מכירים את המשפט "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ונתעכב על משמעותו מעט...
במקור, משפט זה נאמר בגמרא במסכת תענית, רבי יהודה אמר כך "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא, לכן אם יש ליהודי משפט עם גוי, ידחה זאת מחודש אב, וישתדל שיהיה זה בחודש אדר, משום שמזלו של חודש אדרא הוא 'מזל בריא". עד כאן הגמרא.
מספרים בילדים שהיו עושים מעשה שובבות, וכששמעו את פסיעותיו של אביהם, נרגעו מיד, שאל האב את ילדיו: מדוע אתם כל כך שקטים? אמרו לו "משנכנס אב ממעטין בשמחה"...
אבל השאלה הרצינית, מדוע מדברים בלשון של שלילה? "כשם שבאב ממעטין בשמחה, כך נרבה באדר בשמחה"? למה לא לכתוב אופן ישיר "יש להרבות בשמחה בחודש אדר?
ואפשר אפילו להקשות יותר: מה עושים בחודש אב בתור אבלות? מעט מאוד, דברים לא משמעותיים. ואם-כן גם באדר יש להרבות רק מעט. והנה, אנחנו מרבים בשמחה הרבה יותר?!
התשובה הינה קצרה, וטמונה בפסוק של שלמה המלך "כיתרון האור מן החושך". בחסידות מוסבר שתמיד אפשר לראות את היתרון של האור אל מול החושך.
ולכן כשהגמרא רוצה להראות את המעלה של חודש אדר, שמים מולו, את חודש אב. שידגיש את מעלתו של חודש אדר. 
אנו תמיד מודדים דברים ביחס למיקום שלהם, לא באופן אבסולוטי. ומעניין להבין מדוע זה.. אך זה נושא ארוך ומורכב יותר.


להאזנה לשיעור המלא:

 

1