תקשיב למה שאומרים לך!

מסופר במדרש, כי כאשר עמדו בני ישראל לפני ים- סוף, הסתכלו לאחוריהם ראו את פרעה ואת צבא מצריים רודף אחריהם, ולפניהם הים...

במצב נואש זו התחלקו בני ישראל לארבע קבוצות: אחת אמרה: כדאי לנו להתאבד בקפיצה אל הים. השניה אמרה: עדיף לנו להכנע, לשוב למצריים ולחזור להיות עבדים לפרעה. השלישית אמרה: כדאי לנו להלחם, מלחמה די-אבודה, אך עדיין. מי יודע. אולי ננצח, ולפחות נמות כגיבורים. והקבוצה הרביעית הציה להתפלל לה' שיצילם מידי המצריים.

ואומר המדרש, כי ה' השיב לכל הקבוצות בפסוק "התייצבו וראו את ישועת ה', כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' יילחם לכם ואתם תחרישון".

לקבוצה הראשונה שרצה ליפול אל הים מרוב ייאוש ענה ה' "התייצבו וראו את ישועת ה'", לקבוצה השני שרצה לשוב למצריים ענה "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", לקבוצה השלישית שתכננה להלחם ענה: "ה' יילחם לכם", ולקבוצה הרביעית שהציעה להתפלל "ואתם תחרישון".

מה נדרש מבני ישראל לעשות? אמר ה' למשה: "דבר אל בני ישראל וייסעו". שימשיכו ללכת מתוך בטחון שה' יסייע להם לקבל את התורה בהר סיני.

גם בעבודת ה' קיימים מצבים אלו, כאשר הוא רואה עולם קשה מבחינה רוחנית, כשהרע רודף אחריו, הוא עלול להשתמש בשיטות שונות כדי להתחמק מהרע.

אומרת לנו התורה שהגישות השונות טועות ברובן. כאשר יהודי נמצא בדרך 'לקבל את התורה', אין עליו להלחם בחושך, או לעסוק בתפילה למען העולם... עכשיו עליו לקום ולצעוד בכיוון שה' מנחה אותו.

חסרון כל הגישות האחרות הוא לפני שהן מבוססות על השכל האנושי. אך יהודי צריך לעשות את רצון ה', ולא מה ששכלו חושב לעשות. וכאשר הולכים בטוחים ברצון ה', גם מכשולים גדולים נעלמים - 'הים נבקע'.

1